בקשה לבנות פרגולה העשויה ממתכת בגובה של [גובה]

הקונסטרוקציה שנבנתה אינה כוללת דפנות או תיקרה מלאים, אך מהוה סגירה של איזור החניה באמצעות פסי מתכת.

המדובר בפסים, העשויים חומר מתכתי, אשר הורכבו באופן מסורג, בצורת שתי וערב, במרווחים גדולים.

בית המשפט בהכרעת הדין היתעלם מחוות דעת ההגנה המפנה לתקנה 13, והתרכז דוקא בתקנה 12 לתקנות הפטור, וקבע כי אכן מדובר ב"מצללה (פרגולה)" כהגדרתה שם. לא ניתן נימוק לדיון בתקנה 12 בלבד, אך כפי הנראה הדבר נעשה נוכח טיבו של המבנה עצמו, ונוכח דברי המשיב בחקירתו ובבקשתו למתן היתר. בית המשפט צטט את התקנה וקבע כי המבנה שבנה המשיב עומד בתנאים שנקבעו בתקנה 12 לתקנות הפטור, משום ששטח המצללה, כפי שנטען בכתב האישום עצמו הוא פחות מ-50 מ"ר, ומכל מקום לא הוכח אחרת.

זאת, משום שאין מדובר ב"עמוד"! כמתואר לעיל, מדובר בקונסטרוקציה גדולה ושלמה, אשר לה מספר עמודים ומספר פסים המחברים בין העמודים בגבהים שונים, וכן עמודי חיבור רבים במשטח העליון, היוצרים כעין פרגולה או שבכה.

יאמר כי מרבית התמונות כלל אינן מגלות פגם על פני הדברים, באשר לכאורה מדובר בסככות אשר אינן גבוהות מאוד, אלא נראות בגובה המותר או קרוב לו. המצללות שצולמו, ברובן, אינן בנויות על "קו אפס", וממילא לא דבק בהן הפגם שדבק בקונסטרוקציה של המשיב.

...

סיכום ותוצאה המסקנה היא, אפוא, שהקונסטרוקציה שנבנתה על ידי המשיב נבנתה שלא כדין.

לפיכך, אין מנוס מהרשעתו.

המשיב מורשע בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

כמו כן שונו פני הקרקע והוכשרה הקרקע על ידי יציקת משטח בטון ומעליו ריצוף מסביב לבית המגורים בשטח כולל של כ- 70 מ"ר. אף הוקמה פרגולה עשויה עמודי מתכת וגג רעפים בצמוד למבנה המגורים בחזיתות בשטח כולל של כ- 42 מ"ר. סה"כ - 281 מ"ר שמשמש כמתחם מגורים ללא היתר בנייה, בנגוד לייעוד הקרקע ובסטייה מהוראות התוכנית וההיתר.

יש לציין, כי מרבית המקרים בהם נקבע בפסיקה מיתחם עונש גבוה, כוללים עבירות של בנייה ללא היתר, לעיתים רבות אף בנגוד לצוו שפוטי אחד או יותר.

בנסיבות הבקשה, הבנייה היתיישנה זה מכבר, כתב האישום לא כלל עבירה זו ואין עסקינן במצב של בנייה או שימוש בנגוד לצוו שפוטי.

...

בנסיבות אלו של עבירות בהיקפים גדולים וממושכים וכאשר השיקול של הרתעת עבריינים פוטנציאליים והפיכתה של עבירה על חוקי התכנון והבנייה לבלתי כדאית (ראה: רע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל (17.5.06)), כמו גם האינטרס של שמירה על שלטון החוק ומניעת הפגיעה במדיניות התכנונית, עומדים לעיני ביהמ"ש בקביעתו את מתחם הענישה ההולם ובשים לב לנסיבות החמורות של ביצוע העבירה שלא נמצא להם כל צידוק, הנני קובעת כי מתחם העונש ההולם והראוי נע בין 75,000 ₪ לבין 150,000 ₪.

טענתה של המערערת כי באי הטלת מאסר בפועל יש די והותר בכדי להתחשב בנסיבות לקולא, נדחית.

נוכח כל האמור לעיל, הנני מקבלת את הערעור ומעמידה את הקנס שעל כל אחד מהמשיבים לשלם על סך של 75,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

בין השאר בנו הנתבעים, ללא הסכמת התובעים וללא היתר, גדר מתכת המקיפה את השטח המשותף ומונעת גישה אליו, אלא מתוך הפתח שפתחו בקיר דירתם, שער בגדר למטרות גישה נוחה ומבוקרת על ידם, מחסן בגודל של כ-2 מ"ר, פרגולה בגודל של כ-6 מ"ר וגדר חפוי נוספת העשויה עץ בגובה של כ-1.5 מ', על תשתית הגדר שבנו בתחילה.

עוד טוענים הנתבעים כי דוקא התובעים פועלים בחוסר ניקיון כפיים, בכך שהם עושים שימוש בקומה שנבנתה על הגג המשותף מבלי לשלם על כך. הנתבעים טוענים, כי תביעת התובעים מבוססת על ההחלטה שאישרה לנתבעים להגביה את גדר הברזל בגדר עץ שתתנשא לגובה של 1.5 מ' ואשר התובעים ביקשו לבטל.

בסעיף 16 לשני התצהירים של התובעים, טענו התובעים, כי מעבר לפרגולה ולמחסן, שנזכרו בכתב התביעה, בנו הנתבעים "גדר מתכת הממשיכה את מעקה הבטיחות וסוגרת את השטח המשותף ומונעת גישה אליו, אלא מתוך אותו פתח שפתחו בקיר", "שער בגדר למטרות גישה נוחה ומבוקרת על ידם", ו"גדר חפוי נוספת עשויה עץ בגובה 1.5 מ' הבנויה על תשתית הגדר שבנו בתחילה".

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים בתביעה ובכל הראיות שהוגשו על ידם, לרבות תצהירי הצדדים על מלוא נספחיהם, ולאחר ששמעתי את עדי הצדדים ואת טיעוניהם בעל פה ובכתב, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

לטענת הנתבעים מדובר במחסן יביל (של "כתר") וגם התובעים רשאים לכאורה להציב כזה בחצר וכי את הפרגולה שתכננו לא בנו בסופו של דבר כך שנותרה רק הסככה המקרה את איזור הכניסה לבית (עמ' 22, ש' 16).

סיכומם של דברים התביעה מתקבלת במובן זה שניתן צו המורה לנתבעים להשיב את המצב בחצר המשותפת לקדמותו, בכל הקשור לחיפוי העץ של הגדר, לשער שהותקן בו, למחסן ולסככה שהציבו בחצר המשותפת, הכל כפי שפורט לעיל.

האישום השלישי, ייחס למערערים הפרה נוספת של הצוים בכך שהחל מיום 6.2.13 ועד ליום 9.4.13 בוצעו עבודות בנייה נוספות, כדלקמן - סיום עבודות הטיח וסגירת הפתחים בחלונות ובדלתות; הצבת שני מכלי סולר לתדלוק משאיות; בניית מבנה עשוי ברזל בשטח של כ-12.5 מ"ר לחניית משאיות; בניית חומת בטון באורך של 15 מ"א ובגובה של כ-1 מטר; הצבת חומת "מע"צ" מבטון טרומי, באורך של כ-29.5 מ' ובגובה של כ-70 ס"מ; הכשרת קרקע, שינוי פניה ע"י עבודות פיתוח שטח, ועבודות גינון בשטח כולל של כ-169 מ"ר, והנחת אבן שפה לצורך תיחום גינת נוי בשטח כולל של כ-20 מ"ר. האישום הרביעי, ייחס למערערים הפרה נוספת של הצוים בכך שהחל מיום 10.4.13 ועד ליום 19.5.13 בוצעו עבודות בניה נוספות שהן יציקת שלושה משטחי בטון זה על גבי זה בשטח כולל של כ-19 מ"ר, המשמשים מדרגות ורחבת כניסה לבית המגורים.

האישום החמשי, ייחס למערערים הפרה נוספת של הצוים בכך שהחל מיום 21.5.13 ועד ליום 18.8.13 בוצעו עבודות בניה נוספות שהן הקמת סככה עשויה מתכת, קירוי אסכורית וקירות מפח המשמשת לחנייה, וקירוי למכולה קיימת בשטח כולל של כ-19 מ"ר. האישום הששי, ייחס למערערים הפרה נוספת של הצוים בכך שהחל מיום 18.8.13 ועד ליום 15.9.13 בוצעו עבודות בניה נוספות שהן הקמת פרגולה מעץ ורעפים בשטח של כ-23.10 מ"ר, בכניסה למבנה; הקמת סככה המשמשת לחנייה וקירוי למכולה קיימת (בשטח כולל של 35 מ"ר) וצביעה חיצונית של שניים מהמבנים.

לחילופין ביקש ב"כ המערערים - להורות על ביטול צוי ההריסה, צוי איסור השמוש, במיוחד לגבי מבנה מס' 2 לגביו כלל לא נטען כי בנייתו בוצעה בעבירה.

...

אין זה המקום לפרט את הסיבות הרבות לכך ואין זה המקום להידרש להן, אולם עם כל החשיבות שיש לביצוע הצווים, קיימת חשיבות נפרדת, העומדת בפני עצמה, לעצם ההעמדה לדין ולעונשים המוטלים על המורשעים בעבירות על חוק התכנון והבנייה, מלבד צווי הריסה.

בשל פגמים שמצא בית משפט קמא בצו ההריסה, זיכה בית משפט את המערערים גם מעבירות של אי קיום צו. סופו של דבר - בית משפט קמא הרשיע את המערערים "בביצוע עבודות טעונות היתר ללא היתר ובשימוש במבנים ללא היתר, לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה" וזיכה אותם "מיתר העבירות שיוחסו להם בכתב האישום". ב"כ המערערים טען, כי לא הוכח שהודאות המערערים בדבר ביצוע עבודות במבנים ובשימוש בהם, מתייחסות למבנים נשוא כתב האישום וכי טעה בית משפט קמא משנתן הכרעת דין החובקת את שני המערערים יחדיו, שכן לא הוכח שהמערערים "פעלו כצוות אחד" ולכן יש לזכותם זיכוי מוחלט.

נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור על הכרעת הדין.

סופו של דבר, נדחה גם הערעור על גזר הדין.

מנגד, המשיבה טוענת כי לא מדובר במצללה בהסתמך על הגדרת "מצללה" בסעיף 1 לתקנות הפטור כלשונו – "מבנה בלא קירות, הבנוי מחומרים קלים, שתקרתו משטח הצללה, ובילבד שהמרווחים בין החלקים האטומים של משטח ההצללה מחולקים באופן שווה ומהוים 40 אחוזים ממנו לפחות; יראו מבנה כאמור כמצללה גם אם על תקרתו מותקן קירוי שקוף או שהמרווחים בין החלקים האטומים של משטח ההצללה האמור עשויים מחומר שקוף". מהעדויות שהובאו בפני ועיון בתמונות העבודה נשוא הצוו, סבורני כי אין מדובר בפרגולה בהגדרתה, אלא מדובר בסככת צל בהתאם לסעיף 11(ג) לתקנות הפטור.

סעיף זה קובע כי סככת צל פטורה מהיתר, "ובילבד שגובה הקירוי לא עולה על 3 מטרים, המפתח בין העמודים אינו עולה על 5 מטרים ומשקל הקירוי אינו עולה על 3.5 קילוגרמים למטר מרובע". באשר להגדרת המושג "סככת צל", עמד בית המשפט המחוזי בעתפ"ב (ת"א) 43909-01-20 אבנון נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה תל אביב (10.2.20) וקבע כי "לשונה של תקנה 11(ג) לתקנות הפטור ברורה והיא מתייחסת לאריג המתוח על עמודים". לאור זאת, ולאחר שלא ראיתי לנכון להגדיר את הבנייה כמצללה, דעתי היא כי אין להתייחס לטענת המבקשת בדבר חישוב שטח הבנייה הפוטר קבלת היתר בהקמת מצללה, זאת לפי סעיף 12(1) לתקנות הפטור.

בצו השני שהוצא כנגד המבנה, נכתב כי קשתות המתכת מגיעות לכדי גובה של 13 מ', גובה החורג משמעותית מן המותר לבנייה ללא היתר.

...

מקובלת עליי עמדתו של מר אשר, אשר ציין בעדותו כי "הנהלים לגבי צווי הריסה מנהליים הם שהם בסדרי העדיפות עליון לעומת אכיפה פלילית שהינה בעיקר לשימושים שלא עומדים בלוחות הזמנים של צווים מנהליים לאכיפת שימוש" (פרוטוקול מיום 24.07.2023, עמ' 93 שורה 11-13).

סוף דבר מכל האמור לעיל, ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, אני דוחה את בקשת המבקשת לביטול צווי ההריסה המנהליים.

ברם, לפנים משורת הדין, וכן על פי אמרתה של גב' גולדשטיין לעניין הסדרת ההיתר (פרוטוקול מיום 24.07.2023, עמ' 69 שורה 26-32), אני מורה על עיכוב ביצוע צווי ההריסה המנהליים.